כשמדברים על נגישות, רוב המוסדות חושבים מיד על רמפות וכיסאות גלגלים. נכון, חשוב. אבל נגישות תוכן, שמע, שפה, קוגניציה,  היא פינה שרוב המקומות עדיין משאירים ריקה.

התפיסה שלנו: לא V בצ'קבוקס — חוויה שמגיעה לכולם

אנחנו מאמינים שנגישות היא לא חובה שממלאים. כשמנגישים -כדאי לשאוף ליצור את החוויה הנגישה הטובה, המהנה והמעניינת ביותר שניתן. לא גרסה מופחתת. לא פתרון מינימלי שמרגיע את היועץ המשפטי ועונה על תקנות הנגישות. אלא, חוויה שמבקר עם מוגבלות יצא ממנה עם אותה תחושה -ולפעמים טובה יותר -מזו של מבקר שלא זקוק להנגשה.

זו האמת המקצועית שלנו אחרי שנים בשטח.

מי באמת נהנה מתוכן נגיש?

מבקר עם לקות שמיעה שרוצה לחוות את התערוכה - לא רק לראות אותה. קשיש שקצב הדרכה מהיר

עייף אותו. עולה חדש שהעברית שלו עדיין בדרך. ילד צעיר שטקסט ארוך על לוח לא אומר לו כלום. תייר שסיפור המקום מעולם לא הגיע אליו.

כולם -קהל פוטנציאלי שכרגע המוזיאון או האתר שלך פשוט לא מגיע אליו.

פתרונות הנגשת תוכן: מה קיים היום

קצב אישי: כל מבקר שומע בדיוק כמה שהוא רוצה, ומתי שהוא רוצה. לא תלוי במדריך, לא תלוי בקבוצה.

שפות: תוכן בערבית, רוסית, אנגלית, אמהרית — לא כרזה שאיש לא קורא, אלא חוויה מלאה בשפת האם של המבקר.

עיוורים ולקויי ראייה: תיאור קולי מפורט שהופך תערוכה ויזואלית לחוויה שווה לכולם. עשינו את זה במרכז אנזק בבאר שבע שכלל הנגשת סרט בתיאור קולי לעיוורים, ובתערוכות "חשים אמנות" בתל אביב ובבאר שבע - מבקרים עיוורים חוו יצירות אמנות דרך שמע ומגע, לא כגרסה מופחתת של הביקור אלא כחוויה מלאה בפני עצמה.

נגישות קוגניטיבית: פישוט לשוני, תוכן מדורג וקצר, אודיו שמחליף טקסט ארוך על לוח והכל דרך הסמרטפון,   כפתרון להנגשת התכנים למבקרים עם לקות קוגניטיבית. יישמנו את זה במרכז המבקרים של נמל קיסריה .

ליקויי שמיעה: הגברה באמצעות לולאות השראה  אישיות או תמלול ווהגברת שמע דרך המסרטפון של המבקר - הכל קיים היום.

הנגשת תוכן מרחיבה את קהל המבקרים

מוסד שמשקיע בנגישות תוכן מקבל דבר פשוט: יותר אנשים שיכולים לבקר, יותר אנשים שנהנים מהביקור, ויותר אנשים שממליצים הלאה.

זו לא פילנתרופיה. זו אסטרטגיה